משנות ה־90 ועד היום הצטברו אין־ספור מחקרים שבחנו את הקשר שבין מיגרנה לתחלואה פסיכיאטרית נלווית שהראו סיכון גבוה יותר בקרב הסובלים ממיגרנה לדיכאון, חרדה, הפרעה דו קוטבית (או בשם המוכר 'מניה דיפרסיה), סיכון גבוה יותר להתאבדות ולהפרעות הקשורות בצריכה סמים והתמכרות. כך לדוגמה, מהספרות המחקרית עולה כי הסיכון לסבול מדיכאון גבוה פי שניים עד ארבעה בקרב הסובלים ממיגרנות. תחלואה משותפת נמצאה באופן עקבי במחקרים רבים גם בין מיגרנה להפרעות חרדה, בהן הפרעות פאניקה, פוביה, הפרעת חרדה מוכללת ו־PTSD. הסיכון לסבול מהפרעות חרדה אלו על פי העולה מהמחקרים היא פי 3 עד 5 אצל הסובלים ממיגרנה ביחס למי שאינו סובל ממיגרנה. למעשה, אחד מהמאפיינים של חרדה כתחלואה נלווית למיגרנה היא הפחד מפני התקף, מה שגורם לחלק מהמטופלים להגביר התנהגות הימנעותית כדי לא לפגוש בטריגרים השונים להתקפי מיגרנה. ואומנם סטרס או מתח נפשי אינם נחשבים להפרעה פסיכיאטרית, אך הוא מהווה טריגר עיקרי להתקפי מיגרנה, ומחקר שנעשה לאחרונה הראה דפוסים שונים בקשר שבין סטרס להתרחשות ההתקף, כמו למשל שהסטרס מגיע לשיאו במהלך שלב הכאב של מהלך התקף המיגרנה. קשר נמצא גם בין הפרעה דו־קוטבית ומיגרנה. בסקירה שבחנה 11 מחקרים שונים, נמצא כי השכיחות של מיגרנה בקרב אנשים עם הפרעה דו־קוטבית עומדת על כ־30.7%. למעשה, למיגרנה ולהפרעה בי פולארית מאפיינים פתו־פיזיולוגיים רבים (השתלשלות האירועים הגורמת להפרעה בפעילות התקינה של הגוף), כמו למשל תפקוד לקוי של תעלות הסידן.
כשבוחנים את ההשלכות של התחלואה הפסיכיאטרית הנלווית על המיגרנה, נראית בבירור פגיעה באיכות החיים, לרבות הפרעה בניהול קריירה, פגיעה תפקודית ואף פגיעה במצב הסוציו־אקונומי. עוד עולה מהמחקרים כי תחלואה פסיכיאטרית נלווית עשויה לקדם מיגרנה כרונית. מחקרים רבים הצביעו על קשר בין תחלואה פסיכיאטרית נלווית לתדירות גבוהה יותר של כאבי ראש ונטילה גבוהה יותר של תרופות. למעשה, שני מחקרים פרוספקטיביים גדולים שנעשו בצפון אמריקה הראו קשר כרונולוגי בין תחלואה פסיכיאטרית, ובעיקרה דיכאון, לבין כרוניפיקציה של מיגרנה.
קשר סיבתי או גורם אטיולוגי?
אחת מהשאלות שנותרו פתוחות היא מדוע מתרחשת התחלואה הנלווית מלכתחילה. על פי סברה אחת, קיים גורם סיבתי האחראי על קשר חד־כיווני בין מיגרנה לתחלואה פסיכיאטרית נלווית. כאב חוזר ונשנה שמופיע באופן אינטנסיבי, סביר שיוביל לחרדה מהכאב הצפוי, לאובדן שליטה ולדיכאון. אך כדי להוכיח קשר סיבתי, יש להראות מבחינה כרונולוגית כי המיגרנה קודמת לדיכאון, לחרדה וכיוצא באלה, ואילו המחקרים הראו דווקא קשר דו־כיווני, מה שמובל לסברה השנייה: ישנו גורם אטיולוגי אחד המשותף להתפתחות הן של המיגרנה והן של התחלואה הפסיכיאטרית הנלווית. גורם אטיולוגי זה יכול להיות גורם סביבתי, כמו חוויית התעללות בגיל מוקדם או כל סיבה אחרת לחוויית סטרס בגיל מוקדם, גורם ביולוגי כמו תפקיד לקוי של העברת הסרוטונין, היפראקטיביות או דלקת בציר ההיפותלמוס־יותרת המוח־אדרנל, השפעה הורמונלית או התפתחות לא תקינה של המוח. הסיבה לתחלואה נלווית יכולה להיות גם גנטית. אחד ממחקרי הגנום הגדולים הצביעו על מתאם בין מיגרנה לכמה הפרעות פסיכיאטריות, לרבות הפרעות קשב וריכוז והפרעת דיכאון מז'ורי. מחקר אוסטרלי אחר שנערך לאחרונה הראה גם הוא רקע גנטי משותף בין דיכאון למיגרנה.
תחלואה פסיכיאטרית נלווית למיגרנה מביאה למורכבות בבחירת הטיפול הנכון. אומנם ישנן תרופות נוגדות דיכאון המשמשות לא אחת למניעת מיגרנה, אך למעשה רק נוגדי דיכאון טריציקליים הראו יעילות חזקה במיגרנה. טיפולים אחרים המיועדים למניעת מיגרנה עלולים דווקא להחמיר תחלואה פסיכיאטרית נלווית, כמו למשל תרופה אנטי־אפליפטית טופרימאט המיועדת גם לטיפול במיגרנה אך יכולה להשפיע על מצב הרוח. הנתונים באשר לקשר בין חוסמי בטא לדיכאון שנויים במחלוקת ומוגבלים. במקרה של חשד במחלה בי־פולארית, יש להעדיף טיפול בחומצה ולפרואית או בלמוטריג'ין.
אודות תרופות מניעתיות ייעודיות לפתו־פיזיולוגיה של מיגרנה, יש לציין מחקר מעניין אשר טרם פורסמו תוצאותיו במאמר רשמי, המתייחס לתרופה Fremanezumab, יעילותה ובטיחותה במטופלים אשר סובלים ממיגרנה ודיכאון מז'ורי יחד; בתקצירים אודות תוצאות מחקר זה הוכח כי תרופה זו יעילה ובטוחה לשימוש באוכלוסיית מטופלים אלו. זאת ועוד, בתוצאות המשניות אשר בדקו מדדי דיכאון ואיכות חיים נראתה מגמה המצביעה על קשר חיובי.
לצד הטיפול התרופתי, ישנן גישות נוספות לטיפול במיגרנה, כמו טיפולי הרפיה, ביופידבק, CBT (טיפול קוגנטיבי התנהגותי), מיינדפולנס, יוגה, היפנוזה ושיטה המכונה EMDR, אך יעילותן של כל אלו לא הוכחה מחקרית כטיפול מונע למיגרנה.
מחקר נוסף נדרש כדי שניתן יהיה להבין מה עומד מאחורי התחלואה הפסיכיאטרית הנלווית למיגרנה וכדי לבחון את שיטות הטיפול הטובות ביותר שיביאו לשיפור באיכות חייהם של מטופלים רבים בעולם הסובלים ממיגרנה לצד תחלואה פסיכיאטרית נלווית.
---
לקריאה נוספת:
- Radat F. What is the link between migraine and psychiatric disorders? From epidemiology to therapeutics. Rev Neurol (Paris). 2021 Sep;177(7):821-826. doi: 10.1016/j.neurol.2021.07.007. Epub 2021 Jul 27. PMID: 34325915.
- Abstract; American Headache Society 65th Annual Scientific Meeting, June 15-18, 2023 Austin, Texas
אישור ויוה:
AJO-IL-NP-00172
